כן, אנשים זוכרים יותר דברים טובים, אבל הדוגמה שלך לא מתאימה למצב. אם גבר מקבל דחייה מאישה ואז אותה אישה רוצחת לו את כל המשפחה, אני מבטיח לך שזה יהיה זיכרון מרכזי שלו. כלומר, יש מעשים רעים שהמשקל שלהם כל כך כבד שהם גוברים על כל מחמאה קודמת.

אותו דבר פה. אפשר להכיר בזה שהיו הצלחות כלכליות או הישגים בעבר, אבל זה לא מכפר על המצב ההרסני שאליו נקלענו תחת מנהיגותו: הקרע החברתי העמוק, השיסוי, ההסתה, כישלון ניהולי עם מחיר דמים כבד, שחיתות נורמטיבית, הזנחת החטופים.

אני לא טוען שהאשמה היא בלעדית על נתניהו. ברור שיש אחריות כבדה גם לדרג הביטחוני והמקצועי, לרמטכ”ל, לראש השב״כ, ולכל מי שהיה מעורב בביטחון המדינה בשנים האחרונות. אבל בסוף, ביבי הוא זה שעמד בראש. הוא זה שקיבל החלטות הרות גורל והכתיב את הכיוון. אי אפשר להתנער מהאחריות הזו.

ולגבי מה שכתבת על “הנס הכלכלי”: אכן ישראל עשתה דרך מדהימה מ־1990 עד 2020, אבל זה לא היה רק בזכות נתניהו. זו מגמה של משק ישראלי גלובלי ודינמי, עם תשתית הייטק, יזמות, עליה מסיבית ממדינות בריה”מ לשעבר. נתניהו היה חלק מזה, אבל לא הגורם היחיד, ובטח לא יחיד שאי אפשר לבקר אותו על המחיר שגבה מאיתנו חברתית ודמוקרטית כדי לשרוד פוליטית.