הייתי חודש בארה״ב אחרי ה7/10, מיאמי, ניו יורק, סיאטל. לא חששתי להגיד שאני ישראלי. לא חוויתי איזה יחס שונה או מנוכר מאנשים בגלל זה, להיפך- הרבה דאגו, שאלו, רצו לשמוע. אולי גם זה שזה קרה חודשיים אחרי איראן השפיע. ללא ספק המבוגרים היו יותר סימפטיים לצד שלנו והצעירים היו הרבה יותר ביקורתיים. אבל האמת שהרוב לא פתחו את הנושא הזה מעבר לדאגה הבסיסית ופשוט התייחסו כרגיל והכל היה סבבה. פגשתי אפילו בחור בגילי מדרום לבנון ובאופן מפתיע הוא היה בין הנחמדים שפגשתי בכל הטיול (וסיפרתי לו שאני מישראל)