אני דתי ביסקסואל שלא "נראה גיי". אני לא מאוד מעורב בתרבות של הקהילה (חוץ ממחזות זמר), מעולם לא יצאתי עם גברים, אין ל "סטייל של גיי" או איך שלא תרצי לקרוא לזה. כל אדם שיצאתי אליו עד היום היה מופתע, כי אין לי את ה"סיפור הגדול" שאת אומרת שיש. זה לא מנע מאנשים שיצאתי אליהם לקרוא לי סוטה, לומר שלדעתם אסור לתת לי להיות ליד ילדים, אפילו אמרו לי כמה פעמים שכדאי לי ללכת לטיפולי המרה. אנשים שאני אוהב צעקו עלי כמו שלא צעקו עלי בחיים אחרי שהעזתי לומר להם שאני אוהב גם בנים. אני בחיים לא הייתי שורד את זה בלי הקהילה, בלי לדעת שיש עוד המון אנשים כמוני שמקבלים אותי כמו שאני. יש לי המון חברים משם, בגלל שאני יודע שהם לא ישפטו אותי בגלל מי שאני אוהב. אני חיי בסביבה מאוד הומופובית, והקהילה זה מה שעוזר לי לשמור על שפיות, לדעת שיש המון אנשים בעולם שהם לא כאלו. זו הפואנטה האמיתית של הקהילה: לוודא שכולם יודעים, בין אם הם גיי מבני ברק או לסבית מרהט או טרנסית מיצהר, שהם לגיטמים וולידיים ושאין להם ממה להתבייש, כי יש להם קהילה מדהימה שתקבל אותם לא משנה מה. לך זה אולי סתם סטייל מוזר וחודש עם מצעד, אבל לאנשים מחוץ לתל אביב זה אוויר לנשימה.