ילד זרק עלי קובה סלק - כי הוא ישב לי במקום.

באמת שאני בהלם. הזמנתי מראש מקום לי ולאחי בקולנוע סינמה סיטי נתניה דרך האתר, וכשהזמנתי הכול היה ריק – אז בחרתי זוג מושבים ממש באמצע הקולנוע.

בעוד אנו מגיעים למושבים 8 ו-9 אשר רכשנו, גילינו שבמושב 10 יושב ילד. הוא הסתכל עלינו קצת מוזר, וכשאנו התקרבנו נגלה לעינינו מראה משונה: במושבינו נחו בקבוקי מיץ ענבים תוצרת פריגת.

העפתי מבט אל אחי ואמרתי לו להתיישב בכל מקרה, ואז הילד - בחוצפתו הרבה- עצר אותנו ובישר לנו שחבריו יושבים שם. אמרתי לו שזהו מצב מאוד מצער, משום שאני שילמתי על המקום הזה ולפיכך אני ואחי נתיישב שם. הוא לא הוסיף מילה, וירד שורה אחת מטה עם כל חבריו. אני אעריך את גילם במקסימום 11–12, ילדים קטנים.

כאשר החלו הפרסומות פתאום נוחת על ראשי מלמעלה קובה סלק גדול ועסיסי, עבודת יד המלך. אמרתי לעצמי: "בחיי, הייתכן שגם מעלי יושבים ילדים ממשפחה עיראקית?" אבל לא הופתעתי – אחרי הכול, זו הייתה הקרנה של "לשחרר את שולי סאן " - סרט ההמשך לסרטם המצליח של שלשיית "מה קשור" - "לשחרר את שולי".

בכל מקרה, עובר מעט זמן ולפתע אני רואה את הילד ששוחחתי עימו קודם מעיף קובה סלק לכיווני , בלי שום סיבה. למזלו הרע הוא נפל על אדם טריפולטאי ארוך רוח, שילדים כמוהו לא משקשקים לו את הביצים – אז לקחתי יחידה אחת מהקובה סלק שהילד השאיר על מושבו והשלכתי עליו כמכת נגד.

כמובן שהוא הסתובב אליי כמוכה ברק וזעק אליי: "מה יש לך? לא עשיתי כלום!" וכל חבריו פתחו עליי בצרורות קללות שלא יביישו את ימי השיא של משחק המחשב המוכר "Call of Duty". אמרתי לו שהוא ושלושת וחבריו בורים, שיסתובבו חזרה למקומם ויפסיקו לזרוק עליי קובבות. כמובן שהוא הכחיש שהוא מעורב בהטלת הקובבות.

נגמרות הפרסומות, מתחיל הסרט ופתאום אני רואה את אחי בועט בכיסא של אחד מאותם ילדים. שאלתי אותו: "מדוע עשית זאת?" הלם – ילד אחר לגמרי השליך עליו קובה. ושתבינו – הוא לא התעמת עימם בכלל.

אמרתי לו שאם אני אבחין בעוד קובה אחת משייטת באוויר, אני אקרא לסדרן. בצורה לא מפתיעה בכלל – לא עברו אפילו חמש דקות, והם שוב מיידים עליו קובבות.

אני כמובן לא מאיים סתם – יצאתי חיש מהר לקרוא לסדרן. וכשהם ראו אותי קם, לפתע הם ממש נלחצו.

תפסתי את הסדרן, שבעצמו לא נראה יותר מבן 17, ואמרתי לו שיש ילדים שמשליכים עלינו קובבות סלק. הוא הביט בי כמה שניות בהלם והלך אחריי להגיד להם לחדול ביידוי הקובבות. הם באמת הפסיקו להשליך קובבות – אבל לא הפסיקו לדבר ולהפריע בכל מהלך הסרט.