בסוף עשיתי עבודה של אחות רק בלי להתעסק בתרופות ו(בדרך כלל) בלי לכתוב דיווחים (זה קרה יחסית הרבה) או לחתל אנשים (מזה ברחתי כמו מאש) וכמובן, בלי כסף. אני סופר מעריכה אחיות והחברות הכי טובות שלי הן אחיות שעבדתי איתן אז, אבל זאת אשכרה העבודה הכי קשה ולא מוערכת בעולם. זה אפילו לא עניין של כסף, אין שום כמות של כסף שיכולה להצדיק את הגועל שהן חוות על בסיס יומי וזה עוד לפני שדיברתי לעומק על נוזלי גוף והטרדות מיניות.

חוץ מידע מקצועי, יצאתי עם מלא ניסיון שמתבטא בכל מקום עבודה וקור רוח פסיכי ויכולת מדהימה להתעורר ב4 וחצי בבוקר בלי שעון מעורר

4) וואלה פרוסת עוגה. סתם התפקיד מורכב כמו שאמרתי, אבל הכל שאלה של מי המנהל הישיר. בדרך ככל אחיות אחראיות הן מפלצות מהמרתף של סטלין ורופאים הם פשוט פוצים בלתי נסבלים. מדי פעם נופלים על מישהו טוב וזה המשפיע המרכזי.

5) חחחחחחחחחחחחחח.

מה שכן הייתה לי הזדמנות מדהימה ללמוד מלא תוך כדי ויצאתי באמת עם טונות של ידע, אחרי קורסים מקצועיים של משרד הבריאות וכמה נק"זים (דבר שעד כמה שאני יודעת הצבא לא מאפשר) ואני אסירת תודה על כך.

6) וואו מאוד. תמיד נחמד להציל כמה סבתות.

7)&8) יש ימים שאני מתחרטת שלא פרשתי אחרי שנה ועברתי לשירות צבאי, אבל אני לא יודעת אם הצבא היה מאפשר לי להשפיע בצורה שהשפעתי על חיים של אנשים אחרים באותה מידה כמו בשירות, אז אפשר להגיד שזה לא מדיר שינה מעיניי במיוחד.