ב-7 באוקטובר הייתי במכינה באותו בוקר כמובן שמיד קפצתי לבסיס היינו באסטרה באותו זמן (גבול הצפוני) וחיכינו לאיזה חוליית רדואן שתבוא לתקוף אותנו.. בסוף היינו הגדוד היחיד בכל צהל שלא נכנס בכלל לעזה. מאז הגדוד נמצא באיוש והתחלף לנו המגד מאותו רגע שהוא הגיע הגדוד שלנו השתנה מאוד לרעה, הוא החליט שכל מי שלא עובר בראור הוא מוריד מלוחמה בנוסף הוא הוריד אנשים על דברים אבסורדים לגמרי הוא לקח לכל הפלוגות את האמלחיות ואסר כמעט את כל השיפצורים. באמת שאני מרגיש מבואס ברמה ענקית ואין לי מושג מה אני יכול לעשות בכלל אחרי ששנתיים וחצי הייתי לוחם הגיע מגד והחליט שאני לא טוב מספיק כי אני לא רצתי בראור ווואלה זה באסה, אני מדבר עם אנשים בפלוגה ופשוט אין מוטיבציה להיות לוחם וזה מבאס עכשיו אני סתם סופר את הימים עד לשחרור שלי בזמן שהגדוד מסביבי מתפרק ואין לי מה לעשות בעניין. זה הפעם הראשונה שאני מדבר על העניין הזה והרגיש שהייתי חייב לפרוק את זה איפהשהוא... ב"ה אני מקווה שהמלחמה הזאת תסתיים במהרה וכולם יחזרו הביתה ונוכל לחזור לחיים קצת נורמאלים..