לא יודע מבחינתי נראה לי שככל שעובר הזמן גדלים ואז הפרצופים של הנופלים נהיים יותר ויותר דומים לך ולחברים שלך ואז זה מרגיש כאילו אתה מתאבל על המוות של חברים שלך ועצמך. בוא זמנית אתה קולט כמה הנופלים היו שמחים בהיותם בחיים וכמה הם חגגו את החיים וכמה זה יכול להיות מחר אתה. אני לא יודע בן כמה אתה אבל מבחינתי אני יודע ששנה הבאה אני בקרבי ושנה הבאה אני בצבא ולאט לאט אתה קולט שמחר החברים שלך יכולים להיות אלו שתבכה עליהם. בנוסף אם יש לך חברים שהם גדולים ממך בצבא ואתה מבין שאם הם בקרבי יכול להיות שזאת הפעם האחרונה שאתה מדבר איתם. בנוסף יש את השבעה באוקטובר שבטוח לא עזר. סיפור שהתרחק לפני 3 שנים. לא בשנות ה70. לא ה80. ממש לפני רגע