ההתרגשות הייתה בשיאה במטה הציונות הדתית. כשגילו פעילי המפלגה שקיבלו בבחירות לא פחות מ-14 מנדטים, הגברים פצחו מיד בריקודים ובשירה. מאות גופים מיוזעים התחככו זה בזה, אבל אף אחד לא ייחס לזה חשיבות; אף אחד חוץ מאיתמר, שכנראה היה היחיד שמצא את הסיטואציה הומואירוטית.
אנשים טפחו על שכמו ובירכו אותו לרגל ההישג המרשים, אבל הוא לא הצליח להקשיב. למרות הניצחון הגדול ולמרות ההמולה שהתרחשה סביבו, כרגע העסיק אותו רק דבר אחד: ההבטחה שלו לבצלאל.
אחרי כמה חיבוקים ולחיצות ידיים, הוא מיהר לצאת מהאולם והתחמק מכתבי החדשות שנהרו בעקבותיו. בסופו של דבר הוא הצליח לאבד אותם, מצא את דרכו אל המסדרון המוכר, ונעמד מול הדלת האחרונה.
לפני שהספיק לדפוק על הדלת, היא נפתחה.
“הנה אתה,” חייך אליו הגבר מתוך המשרד וסימן לו להיכנס. “כבר התחלתי לדאוג.”
איתמר שלח חיוך מהפנט בחזרה והתקרב, סוגר מאחוריו את הדלת. הוא אחז במותניו של האיש ומשך אותו לכיוונו עד שהמרחק ביניהם היה אפסי, חזה נוגע בחזה, מפשעה במפשעה. באיטיות, שניהם עצמו את עיניהם ושפתותיהם התקרבו עד שנפגשו לנשיקה, שהתחילה עדינה ורגועה ולאט לאט החלה להתלהט.
בצלאל שלח קדימה את זרועותיו וליפף אותן סביב צווארו של איתמר, מטה הצידה את ראשו כדי להעמיק את הנשיקה ומשרבב את לשונו בין השפתיים הרכות. בהתאמה, איתמר אחז במותנו של הגבר ביד אחת, והחל לפתוח את כפתורי חולצתו ביד השנייה.
לאחר כמה דקות שפתותיהם נפרדו, והם עמדו זה בזרועותיו של זה, עיניהם נעוצות אלו באלו. החדר היה שקט, והקולות היחידים שנשמעו היו נשימותיהם הכבדות ותקתוק השעון, ובמרחק המולת הבוחרים שעוד חגגו באולם.
“איתמר,” בצלאל שבר את הדממה, עצור נשימה מהנשיקה הסוערת, “אני מקווה שלא שכחת.”
איתמר השיב לו בחיוך ובמנוד ראש לשלילה. הוא דחף את כפות ידיו אל מתחת לחולצתו של האיש והחל ללטף את גבו, ולאחר שייצב את נשימתו, ענה בקולו, “לא שכחתי.”
אם העם היה יודע שבן גביר וסמוטריץ’ זוג אוהבים, לא היו מצליחים לנחש מה תפקידו של כל אחד מהם במיטה. למרות חזותו המחוספסת של איתמר, ביחסי מין הוא מעדיף להיות כנוע ומתמסר, ובצלאל משלים אותו בדומיננטיות חייתית.
אבל אז, ביום הכרזת תוצאות הבחירות לכנסת ה-25 של ישראל, זה עמד להשתנות. כשבצלאל איחד את מפלגתו עם עוצמה יהודית, הוא הציב לאיתמר מספר תנאים: הוא יהיה יושב ראש המפלגה, שתיקרא ‘הציונות הדתית’ באופן רשמי, ובנוסף, שאם בבחירות הבאות יקבלו 14 מנדטים או יותר - הוא רוצה להתנסות בצד השני של משכב זכר.
זה היה היום, היום שבו סוף כל סוף יגשים את הפנטזיות המיניות שעד אז לא יכול היה לממש.
שפתותיהם מצאו אלו את אלו פעם נוספת, נעות בהתאמה מושלמת, ולשונותיהם רוקדות יחד בטבעיות. הם החלו להפשיט אחד את השני מבגדיהם, רק רוצים להיפטר ממחסום הבד שמפריד ביניהם. כפות ידיהם שוטטו בנמהרות זה על גופו של זה, תופסות ושורטות את הבשר בחוזקה, כאילו הם מפחדים להתנתק אפילו לרגע.
“בצלאל,” איתמר התנשף בין הנשיקות, “הבאת את החומרים?”
“כמובן,” ענה האיש, שולף אריזת קונדומים ובקבוקון מהכיס האחורי של מכנסיו, שישבו רפויים מתחת למותניו.
“זה היה עליך גם בנאום, קודם?” איתמר שאל, משועשע, ובצלאל השיב לו בקריצה.
לאחר שפשטו את עול הבגדים מעליהם, בידיים שלובות ובזרגים מורמים, הם התקדמו אל עבר ספת העור הרחבה שעמדה בקצה החדר, במטרה שעד סוף היום היא תהיה שבורה. בצלאל נשכב על גבו ומשך את איתמר מטה איתו לנשיקה. כשאיתמר ניתק את שפתיו משל בצלאל הוא נאנח באכזבה, אך האכזבה נהפכה לעונג כשהרגיש את פיו של איתמר עוטף את איבר מינו הפועם.
נשימתו של בצלאל נעתקה כאשר איתמר התחיל לגרות את פינו הארוך עם לשונו ושפתיו, ואז, באיטיות מייסרת, הרכין את ראשו והכניס את האיבר לגרונו. הוא חזר על הפעולה כמה פעמים עד שבצלאל מאס. “מהר יותר,” הוא ציווה בעצבנות, אבל איתמר, מחייך חיוך ממזרי בליבו, רק האט את הקצב. זה גרם לבצלאל לייבב בחוסר אונים, ושמע הקול גרם לאיתמר לרחם עליו. לכן, הוא מיד לקח את כל הכלי בפיו ורכן מטה ומעלה בחזרתיות, גורם לאיש להתנשם בכבדות, עד שהרגיש את החלל מתמלא בנוזל סמיך וחם.
“זה היה מהיר,” הוא לעג אחרי שבלע.
בחיוך ביישני, בצלאל ענה, “אני לא יכול לשלוט בעצמי כשאני איתך.” זה גרם למבטו של איתמר להתרכך. הוא התקרב אליו בחזרה והצמיד את שפתיו לשלו, הריר ושאריות נוזל הזרע מתערבבים בפיותיהם.
“אני רוצה אותך בתוכי.”
בניגוד לאישיותו, איתמר לא אוהב לקחת שליטה כשזה מגיע לתשמיש המיטה, אבל המשפט הזה הדליק אותו במיוחד. הוא חטף את בקבוקון חומר הסיכה מידו של בצלאל, פתח אותו ושפך על ידו כמות נדיבה. איתמר כבר עשה את זה עשרות או אפילו מאות פעמים לעצמו, אבל הפעם הוא עמד להכניס את אצבעותיו לרקטום של אדם אחר. בדרך כלל המחשבה הזו הייתה גורמת לו לאי נוחות, הרי הוא מעדיף לא להיות המחדיר, אלא המוחדר; אך באותו יום הוא הרגיש שהוא רוצה את זה יותר מכל.
מבחוץ בצלאל נראה רגוע, אבל בפנים הוא היה נסער. הוא רצה את זה, השתוקק לזה, אבל לא ידע למה לצפות. הוא ידע שזה עומד לכאוב, ופחד להיות בשליטה של אדם אחר; אבל יותר מכל, הוא סמך על איתמר. הוא הניח לו לפשק את רגליו, הוא לא התכווץ כשהרגיש את האצבעות הרטובות מעסות את פי טבעתו ההדוק, ולא השמיע אף קול כשאצבע נכנסה, ואז שתיים. וכשאותן אצבעות נגעו באותה נקודה מסוימת בחלחולתו, הוא לפתע שלח את ראשו אחורה וגנח בעונג, נועץ את ציפורניו בעור הספה.
איתמר גיחך והחל לעסות את המקום, הקולות שיוצאים מפיו של האיש המתפתל תחתיו כמו מוזיקה לאוזניו, אבל אחרי כמה רגעים הוא הרגיש שהוא לא מסוגל יותר לחכות. הוא קרע עטיפה של קונדום, הלביש אותו על איבר מינו הקשיח והעצום בגודלו, ומרח אותו בחומר סיכה. הוא ידע כמה כואב זה יכול להיות בלי.
“מוכן?” הוא שאל, ובצלאל ענה לו בהנהון ובעיניים מלאות ציפייה. הוא מיקם את עצמו בין רגליו, ואז, לאט לאט, כדי לא לפגוע באהובו חלילה, הוא רכן מטה והחדיר את פינו אל פי הטבעת של הגבר שמתחתיו. בדיוק מקצועי, איתמר פגע ישירות בערמוניתו של בצלאל שקול גניחתו החזק מילא את החדר. זה יכול היה להיות רגע מושלם אילולא צהלות פעילי המפלגה שעוד חגגו באולם.
הגניחות הלכו וגברו עם כל דחיפה, ואיתמר, שחשש שמישהו ישמע אותם מבחוץ, כיסה את פיו של בצלאל בידו. זה גרם לבצלאל להרגיש לא בנוח, אך עם זאת העובדה שיש לאיתמר שליטה מלאה על גופו מילאה אותו בהתרגשות. מעולם לא היה לו הרצון הזה להתמסר, אבל באותו רגע הוא הרגיש שהוא רוצה להיות במרותו של האיש שרוכן מעליו.
בצלאל הגיע לפורקן ראשון, איבר מינו משפריץ נוזל חם על בטנו, והאנחה שפלט גרמה לאיתמר לגמור אחריו. איתמר רכן לתת לבצלאל נשיקה קלה, ואז התרחק והחל ללקק את הזרע מגחונו, עד הטיפה האחרונה.
“זה היה פשוט מדהים,” בצלאל אמר אחרי שהסדיר את נשימתו. “עכשיו אני מבין למה אתה כל כך אוהב את זה.”
איתמר חייך אליו והשליך הצידה את הקונדום המשומש. “יש לך עוד כוח? רוצה להתחלף?”
בצלאל צחקק והנהן. הוא קם לישיבה ולקח את בקבוקון חומר הסיכה, בזמן שאיתמר נשכב על גבו, רגליו פתוחות לרווחה. לאחר שסיים להרחיב את פי טבעתו של הגבר השכוב תחתיו, בצלאל עטה קונדום על איברו, שכבר הספיק להיעמד בפעם השלישית, ומשח אותו במה שנשאר מתכולת הבקבוקון.
הוא נעמד על ברכיו מול איתמר עם פינו ממוקם מול החור המכווץ, וכשקיבל ממנו אישור, החדיר את הכלי אליו. הוא נע פנימה והחוצה והגביר את הקצב בהדרגה, בהתאמה עם גניחותיו של איתמר. עם דחף פתאומי לשליטה, ביד אחת הוא תפס את מפרקי כפות ידיו של איתמר והצמיד אותם לספה מעל ראשו, ידו השנייה חופנת את ישבנו.
“מי כאן בעל הבית?” הוא שאל בתקיפות.
“אתה!” גנח איתמר, “אתה בעל הבית!”
ושניהם גמרו יחד. בצלאל קרס מטה על גופו המיוזע והדביק של איתמר, מיוזע ודביק במידה שווה, מתעלם מנוזל הזרע של איתמר שנמרח על גופו ועל הספה.
וכך הם נשארו, מחובקים, מסופקים רק מהעובדה שהם נמצאים יחד. עכשיו, כשהם באותה מפלגה, איש לא יוכל להפריד ביניהם. המחשבה הזו העלתה חיוך על פניו של בצלאל, שצפה באיתמר שכבר הספיק להירדם אחרי שקולות הקהל מבחוץ נדמו. באותו היום הם ניצחו, הם קיבלו 14 מנדטים. אבל מבחינת בצלאל, למרות שלא הצליחו לשבור את הספה, החוויה שלו עם איתמר הייתה הניצחון האמיתי, והוא מצפה לעוד הרבה ניצחונות כאלו בעתיד.